החלטה בתיק ע"ע 8486-01-12

1.         לפני בקשה למחיקת ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר אילן בוברוב ומר חיים שניר;  (ס"ע 2711/08 ו-תע"א 1529/09).

         הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.         המבקשת הינה חברת הובלות פרטית. המשיב הועסק אצל המבקשת כנהג משאית החל מיום 16.11.03 ועד ליום 28.9.08, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. 

3.           בבית הדין האזורי בנצרת התבררו במאוחד שתי תביעות: האחת, שהגישה המבקשת למתן סעד הצהרתי הקובע כי המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת והשניה, התביעה שהגיש המשיב לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה.

4.           בפסק דינו מיום 22.11.11 קיבל בית הדין האזורי את תביעת המבקשת במלואה ודחה את תביעת המשיב למעט תשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות. בית הדין האזורי קבע כי מעשי המשיב - שימוש פרטי במשאית של המבקשת בניגוד להנחיותיה, וניסיונו לגנוב סחורה מלקוחותיה - הצדיקו את פיטוריו, תוך שלילת מלוא פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת. זאת בהתחשב בתקופת העבודה של המשיב ובכך שהתחיל לעבוד בעבודה חדשה, כשבועיים לאחר שפוטר. עוד קבע בית הדין כי המבקשת זכאית לקזז מהסכום אותו היא חייבת למשיב בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, את הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מאי ביצוע הובלות. לאור התוצאה אליה הגיע ובהתחשב בהתנהלותו החמורה של המשיב אשר הובילה לסיום יחסי עובד-מעביד, החליט בית הדין לחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח וסכום נוסף בסך של 9,000 ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד.  

5.          ביום 4.1.12 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין, בו טען כי פסק הדין התקבל אצלו ביום 5.12.11. 

6.         המבקשת הגישה בקשה למחיקת ערעור המשיב על הסף בשל איחור בהגשתו. המבקשת טענה כי פסק הדין נמסר למשרד ב"כ  המשיב כבר ביום 1.12.11, לפי המידע הרשום באתר של חברת הדואר. עוד נטען כי במקביל, פנתה המבקשת לבית הדין בבקשה להורות לחברת הדואר להמציא לבית הדין מסמך המכונה "מסלול פריט" המתעד את דרכו של דבר הדואר. עיון במסמך מעלה כי פסק הדין הגיע ליחידת הדואר בנצרת ביום 28.11.11 וכי פסק הדין הומצא לב"כ המשיב ביום 1.12.11 ולא ביום 5.12.11, כפי שנטען בהודעת הערעור. משכך, הרי שהמועד להגשת הערעור חלף ביום 1.1.12 ומאחר שהוגש לאחר מכן - דינו להימחק.

7.         המשיב הגיש תגובה לבקשה ולחילופין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בא כוח המשיב טען בתגובתו, כי הטיפול בערעור הועבר לידיו מעורך הדין הקודם שייצג את המשיב בבית הדין האזורי ואשר מסר לו כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 5.12.11 ועל כן המועד האחרון להגשתו היה יום 4.1.12, מועד בו הוגש הערעור בפועל. לטענתו, האיחור נבע בשל טעות משרדית כנה של ב"כ הקודם אשר רשם ביומנו כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 5.12.11. עוד נטען כי במניין הימים להגשת הערעור חלו חגי הנוצרים ולאור העובדה כי שהה בחופשה במשך שבוע ימים, התקצר משמעותית מניין הימים שעמד לרשותו. המשיב הוסיף וטען כי התיק הובא למשרדי בא כוחו רק ביום 17.12.11 וממילא לו היה יודע שמועד המצאת פסק הדין הוא 1.12.11, לא היה עומד במועד הקבוע והיה פונה בבקשת ארכה. לטענתו, גם אם יקבע שפסק הדין הומצא ביום 1.12.11, הרי שמדובר באיחור קל של מספר ימים בודדים ומשקלם של מספר טעמים יחד יכול שיצטבר לכדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.   

8.      בתגובה לבקשת המשיב להארכת המועד טענה המבקשת כי ערעור המשיב הוגש באיחור של שלושה ימים וכי אף אחד מהטעמים שהועלו בבקשתו לא מגיע כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. לטענתה, בנסיבות של העברת ייצוג בין עורכי דין, המשיב או בא כוחו היו נדרשים לנקוט זהירות רבה ולוודא את מועד המצאת פסק הדין ולא להסתמך על אמירה או רישום של המייצג הקודם. המבקשת הוסיפה וטענה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין מפורט ומנומק כראוי, ומבוסס על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עוד נטען כי במתן ההחלטה יש לשקול כי כנגד זכות הגישה לערכאות של המשיב קיים אינטרס של זכות המבקשת למיצוי ההליך.

דיון והכרעה

9.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית הדין"):

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע או מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור."

10.    על פי הנתונים במערכת נט- המשפט, פסק הדין הומצא כדין למשרדו של  בא כוחו הקודם של המשיב ביום 1.12.11. לאור האמור, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 1.1.12, והערעור שהוגש ביום 4.1.12 הוגש באיחור של שלושה ימים. 

11.    בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה:

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא.

  (עא"ח (ארצי)56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, ניתן ביום 23.5.2005).

12.    אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון:

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

(בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 82 ; וראו גם: ע"א(עליון)  6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904 ו-בש"א (עליון)  6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702).